ביוני 2025 מצאתי את עצמי בבייג’ינג, ליבה הפועם של סין, כששמתי לי למטרה לחוות את מנהגי העבר הסיניים לצד הקידמה המתפרצת מכל עבר. החלטנו (קבוצת צלמים עליזה) להתמקד במספר אזורים בסין: בייג’ינג רבתי, עיר קיסרית מפוארת עם עבר מורכב וכן שני אזורים אחרים בדרום המדינה – מחוז גווידזהואו, מחוז של מיעוטים אתניים, פולחנים קדומים, חקלאות מסורתית ושווקים מקומיים, ומחוז גואנגשי, המחוז שבו נחשפנו לטרסות אורז מהממות, נהרות עטופים בערפל ובעלי מקצועות הולכים ונכחדים. אזור גווילין הידוע הוא חלק ממחוז זה וכפי שאומר מנהג סיני עתיק, בתרגום חופשי: “לראות את נופיה של גווילין עדיף מלהיות מלאך בשמיים”.
החלטתי להכין את עצמי כראוי למסע וכחלק מההכנה קראתי מספר ספרים: רומנים היסטוריים-משפחתיים של הסופרת הסינית ליסה סי היו במיוחד מענגים ובהם מתוארים החיים המשפחתיים במאה ה-19 בסין יחד עם האמונות והדעות של בני הכפרים באותם זמנים. ספר נוסף שבו עיינתי הוא ספרו של רונג ג’אנג המתאר את ההיסטוריה של סין במאה ה-20 דרך סיפורן של כמה נשים בזמן סין הפיאודלית, ולאחר מכן בזמן שלטון מאו טסה טונג. הרגשתי שאחרי הצצה כזו לחיי העבר של הסינים אולי אבין יותר את מצבם הקיומי הייחודי של החיים הסיניים. ואכן לאורך הטיול הרגשתי שהעבר שעליו קראתי בספרים האיר לי את החוויות שאותן עברנו בטיול.
אז אספר לכם על כמה חוויות מיוחדות מהטיול: ראשית – ידע המטייל בסין שהוא מטייל בארץ קומוניסטית שבה נבחנות כל תנועותיו ומעשיו. “האח הגדול” משגיח על תנועת המבקרים במדינה באמצעות בדיקת הדרכונים וצילום תווי הפנים של התיירים על כל צעד ושעל. ממשלת סין מודעת למקום הימצאו של כל תייר ואדם בכל רגע. אחרי שהתרגלתם לעובדה “קרינג’ית” זו, אפשר ליהנות ממדינה יפהפייה זו מלאה באוצרות טבע טבעיים, היסטוריים ואנושיים.
שנית – קחו בחשבון שיש לפעמים אי הבנות הנובעות מהבדלים תרבותיים. ככה, למשל, לא מקובל לשאול מישהו מה שלומו, שכן זה נחשב לשאלה פולשנית מדי. תחת זו שואלים אנשים “האם אכלת כבר ארוחת בוקר היום?”- זו נחשבת שאלה מקובלת ולגיטימית יותר. המטייל בסין יחווה עוד הבדלים תרבותיים בשעת השיח עם הסיניים.
לא מקובל לשאול מישהו מה שלומו, שכן זה נחשב לשאלה פולשנית מדי. תחת זו שואלים אנשים “האם אכלת כבר ארוחת בוקר היום?”- זו נחשבת שאלה מקובלת ולגיטימית יותר
ביום הראשון בביג’ינג סיירנו ברחוב דאשילן המרכזי של העיר. ישר נחתנו לחום מהביל שליווה אותנו כל הטיול, אך לא צינן את התלהבותנו מהמראות. הרחוב בהחלט היה הקדמה נכונה ומפוארת לטיול כולו. ברחוב השופינג הנפלא הזה נחשפנו לצבעים, טקסטורות וחפצים סיניים שלא היינו מורגלים בהם, בוודאי לא ידענו על קיומם ואף לא ידענו שקנייתם נחוצה לאושרנו. טעמנו מן הגלידות המקומיות הלא מתוקות מדי וטעימות לחיך המערבי.
בהמשך היום הסתובבנו ברובע החוטונגים: מדובר ברשת מבוכים של רחובות צרים, חצרות סיניות אפלוליות וציוריות והרבה מבני עץ יפהפיים צרובים בהשפעתו של הזמן. המוני פרצופים סיניים חביבים ומאירי פנים נגלו לעיננו ושמחו לראותנו.
עייפים אך מרוצים שמנו פעמנו למסעדה לאכול ארוחה סינית ראשונה. כאן נחשפנו להפתעה הטובה הקולינארית של הטיול שליוותה אותנו בכל הימים: האוכל הסיני העדכני הוא פשוט מעולה, טעים לחיך ויפה למראה. כמובן שבדרך כלל מגישים לסועדים צ’ופסטיקס ולא סכין או מזלג, בהיעדר בקשה מיוחדת, כך שיש להערך לאכול כמו הסיניים או לבקש סכו”ם מערבי.
האוכל מוגש בסין על משטח עגול מסתובב, למעשה פלטה מסתובבת הנקראת “לייזי סוזן”. על הצלחת המסתובבת נהוג להניח את המנות כדי שכל אחד יוכל בתורו לסובב את המשטח ולקחת בקלות מצלחת אוכל מבלי להושיט ידו למאכלים בצורה בלתי מנומסת.
רק כדי לסבר את האוזן והחיך אזכיר כמה מן המאכלים המדהימים שטעמתי: כרובית מאודה בבצל ירוק, תפו”א בג’ינגר ושום, מרקי נודלס למיניהם (שאף אוכלים אותם בבוקר), מאכלי בק צ’וי למיניהם, פיטריות בשלל צורות הכנה ותיבול וכמובן מאכלי טופו למיניהם. אגב, קבוצת המטיילים שלנו הייתה ברובה צמחונית כך שלא אזכיר מאכלי בשר ודגים לסוגיהם, שאף הם בנמצא כמובן. האוכל לווה תמיד בתה ובירה מקומית שסייעו לאכילה. לא אכביר במילים מעבר למה שאמרתי אך אני ממש שמחה בהחלט להמליץ על סין כלוקיישן המהווה גם חוויה קולינארית מיוחדת.
ביום המחרת שמנו פעמנו ל-Temple of Heaven, האתר שבו הקיסרים נהגו “לתקשר” עם השמיים בטקסים רבי הוד והדר. באתר זה חווינו כיצד הסינים מקיימים חיי קהילה חמים ובונים: ביקור במקום בבוקר יגלה כיצד המקומיים עושים טאי צ’י, רוקדים, מתעמלים, משחקים בכדור או קלפים ועוד כהנה וכהנה פעילויות חברתיות. ניכר מאד כי הסינים נהנים מחיי הקהילה החמה הזו וכי היא מחבקת ובונה נפשית ורגשית את המשתתפים בה. גם בערים אחרות בסין נתקלנו בתופעה מבורכת זו של קהילתיות פעילה.
הימנעו מהמקומות המתויירים לעייפה נוסח כיכר טיאנאנמן והעיר האסורה. אמנם אלו מקומות גדולים ומפורסמים אך הם לא יסבו לכם הנאה אמיתית מלבד הידיעה שביקרתם בהם
ועכשיו אעוץ לכם עצה נוסח טומי לפיד המנוח: הימנעו מהמקומות המתויירים לעייפה נוסח כיכר טיאנאנמן והעיר האסורה. אמנם אלו מקומות גדולים ומפורסמים אך הם לא יסבו לכם הנאה אמיתית מלבד הידיעה שביקרתם בהם. כן אמליץ על ביקור בחומה הסינית שהיא אתר מפורסם רב הוד והדר הנמשך על פני כ-6,000 ק”מ. דבר אחד ברור מן הביקור במקומות המפורסמים: הסיניים מאד אוהבים להצטלם בהם, במיוחד בבגדים מסורתיים רבי הוד, הדר צבעים וטקסטורות. “התחפשות” בבגדים מסורתיים, לרבות איפור כבד ואח”כ צילום של המשתתפים היא בין הפעילויות שהסינים מאד אוהבים.
אם ברצונכם באמת ליהנות מרובע מפורסם בבייג’ינג, אני ממליצה על ביקור ברובע האמנות 798. כאן צפויה לכם אתנחתא אוורירית וקרירה עם גרפיטי, חנויות מרתקות, גלריות, בתי קפה ועוד כהנה וכהנה דברים מהנים, והכל מלא בסטייל ושיק.
מקומות נהדרים לשוטט בהם בסין הם שווקים בהם תראו עבודות יד של בטיק וכלי כסף, במיוחד של בני המיעוטים. אני נתקלתי בעבודות אמנות מיוחדות בכפרן של “ארוכות השיער”- שבט נשים שלעולם אינן מקצרות את שערן. שם גם נהנינו ממופע מיוחד של הנשים. ישנם גם כפרים נפלאים אחרים של בני המיאו.
עבודות אמנות תראו גם בכפרים היפהפיים והקרירים שם תוכלו להנות מסמטאות מתעקלות בין בתי כפר יפהפיים. בכפרים אלו תוכלו להנות מחוויות אמיתיות כמו למשל כפרים בהם מגדלים “תאו מים”, בופלו וחיות אחרות.
ממליצה לכם מאד ליהנות משיט ורפטינג על אחד הנהרות היפהפיים, כמו שאנחנו נהנינו משייט על נהר ההלי כשההרים הדרמטיים והיפהפיים האופיינים לסין, הרי הקראסט, משמשים להם תפאורה.
ועכשיו אגיע להיילייט האמיתי של הטיול שלנו, מבחינתי: בילינו את אחד הבקרים הכי מטורפים וסוחפים בטיול בטרסות האורז של לונגשאנג, במחוז גואנשי, אחד המקומות הכי פוטוגניים בדרום סין. טרסות האורז הן מהאטרקציות הטבעיות החקלאיות המרשימות ביותר במדינה. מדובר במדרגות חקלאיות הבנויות על הרים תלולים שבהן מגדלים אורז בשיטות מסורתיות שנשמרו במשך אלפי שנה. המדרגות בנויות באופן ידני לחלוטין תוך התאמה מדויקת לטופוגרפיה. ההנדסה החקלאית היא עתיקה וחכמה ומאפשרת שליטה במעבר המים בין הטרסות והנוף. מדובר במראה פשוט עוצר נשימה וחריג.
באותו בוקר שבו ביקרנו בטרסות, התעוררנו לבוקר ערפילי עם גשם מטפטף ולאיטנו ירדנו ברגל מעמדת תצפית עליונה ועד לפאתי כפר ציורי. בדרך פגשנו עובדים בשדות האורז שהאירו לנו פנים. במקומות כאלו, יפהפיים ודרמטיים, חיים רק בני מיעוטים כמו הג’ואנג, ההיאו והדונג שעדיין מטפחים את טרסות האורז המסורתיות.
הערפל הנמוך בצירוף קווי הטרסות המתפתלים לקומפוזיציות מינימליסטיות “עשו לנו” את טיול הבוקר. הטבע היה במלוא יופיו ואנחנו היינו בהתרוממות רוח. אין כמו טבע מדהים בשעה המתאימה של הבוקר. מבחינתי המקום הזה היה אחד ההיילייטס הצילומיים של הטיול כולו. מומלץ לכולם, אבל בטח לחובבי יופי וצלמים.
חוויה נפלאה אחרת היתה במופע ה-Impression Show , על נהר ההלי, בינגשאו. על גדת נהר ההלי ישבתי והשתאיתי בעת צפייה במופע הפתוח הכי גדול בעולם. מדובר במעשה אמנות יוצא דופן ועוצר נשימה בבימויו של הבמאי זאנג יימאו, מי שהיה הכוריאוגרף של המשחקים האולימפיים בביג’ינג 2008. כל המופע מתרחש על נהר ההלי כאשר הרי הקרסט משמשים תפאורה וכ-600 שחקנים וניצבים, בני הכפרים הסמוכים, משתתפים כשחקנים. הכוריאוגרפיה של המופע היא באמת ספקטקורלית ואותי אישית הדהימו הסצינות ההמוניות, השימוש באור, צל וצבעים, התנועתיות והטכנולוגיה. כל הווייב של המופע הוא כשל אגדת ילדים. כמובן שבאופן רשמי אסור לצלם אך הסינים החביבים לא ממש אוכפים את האיסור מלבד נזיפות רפות.
אסיים בתאור סצינה שמאד נהניתי ממנה: ביקור במקום בו ניתן לראות כיצד הדייגים דגים בשיטה מסורתית באמצעות ציפורי הקורמורנים. הקורמורנים הם ציידי דגים מעולים ומשמשים לתפיסת דגים באגמים ונהרות. הציפורים לוכדות את הדגים בעזרת חושיהן המעולים וכישורי הציד שלהן. בשעת המעשה מונעים מהקורמורנים לבלוע את הדגים שלכדו בעזרת טבעת סביב צווארו של הקורמורן (שיטה לא מאד הומנית או רצויה). הציפור מצידה צדה את הדג (בכמות של כ-10 קילוגרם ביום), עם הטבעת לצווארה, כשכל מה שנותר לדייג לעשות הוא לשלוף את הדג מפיו של הקורמורן. כמובן שאחר כך הקורמורנים מתוגמלים באכילת דגים בתום הדיג. בדרך כלל יוצאים הדייגים לצוד לדיג לילי כדי שהדגים יימשכו לעבר האור ולכן תראו דייגים עם פנסים ואור מסורתיים. נאמר לנו שכשהקורמורן מזדקן לאחר מספר שנים וקשה לו לצוד, הוא עדיין מהווה חלק ממשפחת הדייג וחי בקרב משפחתו עד לשיבה טובה.
עד כאן מספר חוויות מהנות ועיקריות מהטיול שלנו לסין. ממליצה מאד לתייר בארץ מרתקת זו ולהנות מאוצרות הטבע שלה ומן האנשים הנפלאים.
