(צלם: עמית סיסו)
עמית סיסו (23), תרמילאי צעיר מאשדוד שנמצא בטיול הגדול שאחרי הצבא, משתף בשיחה עם ynet בחוויה הלא שגרתית שעבר במדינה הנידחת והמסתורית. “לא נסעתי לקירגיזסטן בגלל הסדרה בנטפליקס!”, הוא ממהר להבהיר. “טיילתי שם רגע לפני שהסדרה יצאה. ראיתי ברשת הרבה מטיילים שמדברים על המקום הזה, וכולם אמרו אותו דבר, שזה יעד מדהים. התחלתי לחקור בעצמי, וכל תמונה שראיתי רק גרמה לי לרצות לנסוע יותר”.
החוויה הראשונה שפוגשת את המטייל בקירגיזסטן, וכנראה גם זו שנשארת איתו הרבה אחרי החזרה הביתה, היא הנוף. עמית מספר: “קירגיזסטן היא מדינה שהנופים בה כל כך מגוונים, ולא דומים לשום דבר שראיתי בחיים, ואני כבר מטייל המון זמן. יש שם הכול – אגמים ענקיים, נחלים, נהרות, גבעות ירוקות, הרים מושלגים, מדבר, תרבות נוודים. פשוט הכל מהכל”.
המטייל הצעיר מדגיש שמי שמחפש מוזיאונים או עיר בירה סוערת עם חוויית שופינג, עלול להתאכזב: “עיר הבירה מאוד סובייטית, מאוד קומוניסטית. יש אולי מוזיאון אחד שאני יודע עליו. מי שבא לקירגיזסטן בא לטבע”.
21 צפייה בגלריה
פסל האיקונין האפי של אייקול מאנאס – גיבור קירגיזי בכיכר אלה-טו שבעיר הבירה בישקק
(צילום: shirmanov aleksey / shutterstock)
לדבריו, מעבר לנופים, מה שמייחד את קירגיזסטן הוא השילוב בין תרבות נוודית עתיקה לנוכחות איסלאמית חזקה. “היו שם הרבה דברים שלא ראיתי בחיים, כמו התרבות הנוודית. לא הייתי אף פעם במקום שאנשים עדיין גרים באוהלים גדולים – יורטים. יש משפחות שלמות שעדיין חיות ככה”.
אחת החוויות המיוחדות שעמית ממליץ עליהן היא לינה ביורט, אוהל מסורתי גדול שבו מארחים את המטיילים. “פעם באמת חיו שם, והיום זה יותר תיירותי. ברוב המחנות אתה ישן על מיטות, לפעמים אפילו עם תנור חימום, סאונה, מקלחות. ועדיין, זו חוויה ששווה לנסות. ופרט מדהים שגיליתי במהלך השהות – צורת הגג של היורט היא הסמל הלאומי שמופיע על הדגל של קירגיזסטן”.
אחת השאלות הגדולות בטיול כזה היא: איך מתניידים? לעמית יש תשובה ברורה: רכב. “אנחנו שכרנו סובארו פורסטר ארבע על ארבע ל-17 יום, ושילמנו 65 דולר ליום. יש רכבים גם ב-35 דולר, ויש כאלה שעולים 120 דולר ליום, תלוי מה אתה צריך. אם אתה נוסע לשטחים קשים, עדיף רכב ארבע על ארבע”.
לדבריו, אפשר לטייל בקירגיזסטן גם בתחבורה ציבורית או במסגרת קבוצה מאורגנת עם נהג צמוד. “יש שם המון טרקים מדהימים, אבל בגלל ששכרנו רכב, הלכנו ממש מעט. לא רצינו לבזבז ימים כשהרכב עומד”.
גם את החבורה שלו הוא הרכיב תוך כדי תנועה: “פגשתי כמה חבר’ה ישראלים, ועוד מישהי שהכרתי בנפאל שהגיעה גם היא. יצאנו ארבעה חבר’ה, וחרשנו את המדינה”.
אבל מה קורה במציאות כשדוחסים ארבעה תרמילאים צעירים לרכב אחד, לשבועות בדרכים לא סלולות, בין הרים קפואים, ביורטים בלי קליטה ובלי אסלה? לשם כך צריך לא רק נופים, אלא גם נשמה. “הסתדרנו מאוד”, משחזר עמית. “היינו אחלה חבורה, זורמים. גילוי נאות: הייתי במצב נפשי מאוד ירוד (בדיוק עברתי פרידה קשה), והם עזרו לי להתמודד עם זה”.
ומה עם לינה? אולי בעקבות הסדרה בנטפליקס זה נשמע מאתגר, אבל מתברר שבקירגיזסטן זה דווקא פשוט להפתיע. החבורה שילבה בין לינה בקמפינג, בגסטהאוסים ובחלק מהימים גם ביורטים “קירגיזסטן היא המדינה הכי נוחה למחנאות בעולם, אולי חוץ מקזחסטן. אפשר להקים אוהלים כמעט בכל מקום. השטח נעים ונוח, יש דשא, אין הרבה אבנים ונוח לתקוע יתדות. לפני הסדרה בנטפליקס היה אפשר להגיע לכל מקום בלי להזמין מראש, תמיד היה מקום. היום? כבר לא יודע”.
ומה באשר לתיירים?
“פוגשים תיירים, אבל הרבה פחות מנפאל. אפילו פגשנו ארבע משפחות של ישראלים עם ילדים, שבישלו פסטות בשטח והלכו לישון מול נוף של מיליון דולר. יש המון מקומות לקנות בהם אוכל, וגם מסעדות. אנחנו שילבנו, גם מסעדות, גם בישול שטח. מאוד פשוט, מאוד נוח. לפעמים אתה פשוט מוצא לך נקודה מהממת בטבע, עוצר שם, מבשל, ישן – וממשיך בבוקר”.
ולשאלת מיליון הדולר – איך באמת נראית נסיעת שטח בקירגיזסטן? האם הסכנה והקושי בדרכים, כפי שמתואר בסדרה, באמת קיימים, או שמדובר בהגזמה טלוויזיונית? עמית מספר: “עשינו 4,000 קילומטרים בכבישים שבורים ודרכי עפר, דרכים מוצפות בגשם וגם בכבישים מהירים שנמצאים בתהליך שיפוץ. בסוף החזרנו את הרכב כמו שהוא – רק קצת יותר מלוכלך. נראה לי שהם הגזימו. כן, אפשר להיתקע, אפשר להתחפר, ואם אתה נוסע בגשם – יש סיכוי שתסתבך. אבל ממה שאני חוויתי, הנהיגה הייתה בסדר גמור”.
איך זה לטייל במדינה מוסלמית כישראלי?
“אתה לא מרגיש את זה יותר מדי. לא מרגיש שנאה או עוינות. יש אזורים דרומיים יותר, שהם מוסלמיים יותר, ושם הרגשתי קצת פחות בנוח להגיד שאני מישראל. אבל בחיים לא הרגשתי שמישהו הולך לפגוע בי או משהו כזה. אפשר להרגיש שם בטוח במאה אחוז”.
התרמילאי הצעיר משתף באירוע ספציפי, שהיה מעט מלחיץ, גם אם הסתיים בשקט. “הגענו לעיירה שקוראים לה ארסלנדבור באזור יותר מוסלמי. נכנסתי להוסטל, שאלתי את הבן אדם אם יש מקום לארבעה אנשים. הוא ענה ‘כן, ברור’. הוא שאל מאיפה אני, אמרתי לו ‘מישראל’, והוא ענה ‘אה, אין לנו מקום’. הוא אמר את זה בעדינות, בלי צעקות ובלי אלימות – פשוט נתן להבין שהוא לא רוצה ישראלים. וזה לגמרי הספיק”.
חוויה אנטי-ישראלית נוספת אירעה באותה עיירה, בזמן תספורת אצל ספר מקומי. “הוא שטף לי את השיער ואמר ‘אה, פלסטין’ – הבנתי שזה לא הולך להיות תספורת רגועה. הוא לא דיבר אנגלית, ולמזלי אני יודע קצת רוסית, אז איכשהו הצלחתי לנהל שיחה. חלק גדול מהשיחה התנהל בכלל דרך גוגל טרנסלייט. לא רציתי להתנגח בו, וגם הוא לא רצה לריב, אז פשוט זרמנו. אבל כן, הרגשתי את העוינות”.
ומה אוכלים שם חוץ מפסטה על גזיה?
“בקירגיזסטן יש אוכל מרכז-אסיאתי סטנדרטי, בדיוק כמו בקזחסטן, אוזבקיסטן, טג’יקיסטן וטורקמניסטן – שילוב של אוכל סיני ורוסי. יש שם כיסוני בשר שנקראים מאנטי, הם מאוד טעימים. לשומרי כשרות ולצמחונים יהיה מאוד קשה שם. אחד מאיתנו שומר והוא אכל רק חטיפי שוקולד וצ’יפס כל הזמן. מסכן. אם זה מעניין מישהו, בשר סוס גם הולך שם חזק. זה אחד המאכלים הפופולריים. קשה ללעוס סוס, זה שריר עם הרבה סיבים. התנסיתי פעם אחת וחזרתי לפרה”.
ומה שותים?
“האמת – זו מדינה מוסלמית, אז אלכוהול לא חזק שם. מה שכן הולך זה חלב סוסים וחלב נאקות מותסס, וזה אחד הדברים הכי דוחים שטעמתי בחיים”.
למי מתאים טיול בקירגיזסטן?
“ברור שזה לא מתאים לכל אחד. זה מתאים לאנשים הרפתקנים – זה בטוח. חייבים להיות הרפתקנים כדי להגיע לשם. אבל אני לא חושב שיש מגבלת גיל. פגשנו ארבע משפחות ישראליות שעשו שם טיול מאורגן, והופתעתי לטובה מרמת הנגישות והנוחות של המקום הזה. חשבתי שאני מגיע לחור, שאצטרך למצוא את עצמי כל פעם זרוק במקום אחר – אבל לא. קירגיזסטן הייתה מאוד סבבה”.
עצירה ראשונה: אגם איסיק קול: “נחתנו בעיר הבירה בישקק, סגרנו רכב וצוות, ומשם נסענו ישר לאגם איסיק קול – האגם הכי גדול במדינה. זה אגם יפהפה שמרגיש כמו ים – אתה לא רואה את הקצה השני שלו מרוב שהוא עצום”. סביב איסיק קול מחכות עשרות נקודות עניין, והראשונה בהן: קניון הפיות (Skazka Canyon). “זה אזור של סלעים בצבעים מרהיבים, מדבר קטן כזה, יפהפה. כאן זה האזור הכי מתויר בקירגיזסטן, ויש בו כל כך הרבה מה לעשות”.
21 צפייה בגלריה
יום קיץ שטוף שמש על גדות אגם איסיק-קול בקירגיזסט
(צילום: vikash kr singh / shutterstock)
קרקול – בירת הטרקים: “עשינו סיבוב מסביב לאגם והגענו לעיירה בשם קרקול, שממנה יוצאים לטרק הכי מפורסם במדינה”. אבל את טרק הקרקול המפורסם, עמית וחבריו לא הצליחו לבצע. “היינו חולים – כולנו. לא מחלות מעיים, פשוט חום, התקררות. אז ויתרנו על הטרק הזה”. במקום זה הם בחרו ביעד חלופי לא פחות מרהיב: “נסענו לפס ברפון – מעבר הרים בגובה 3,700 מטר. בראש הפס יש מלא אגמים קטנים. מקום באמת יפהפה”.
הסלעים של ג’ס שלידה: “יש שם תצורת סלע מאוד מפורסמת שנקראת ‘The Seven Bulls’. אלה שבעה סלעים ענקיים שנראים כמו שבעה שוורים שיושבים בשורה. מאוד מרשים”.
סון קול – האגם שלא נגמר: התחנה הבאה במסע היא אחת האייקוניות ביותר בקירגיזסטן – אגם סון קול. “זה אגם ענק, בעמק מדהים שלא נגמר. זה היה המקום עם הכי הרבה יורטים שראיתי בטיול – מאות. זה אזור מתויר, אבל מדהים. עמק ירוק שמשתרע על פני קילומטרים, מוקף הרים ירוקים. אתה לא רואה את הסוף. ובאמצע – אגם כחול עצום. יש שם המון סוסים, פרות, כבשים, נצים, נשרים – המון בעלי חיים”.
טאש רבאט – מבנה מסתורי בין ההרים: “זה מבנה ששימש אתר מנוחה לסוחרים בדרך המשי, והוא נמצא בגובה 3,200 מטר, בעמק ירוק יפהפה. הוא נראה קצת כמו מסגד ישן ונטוש”.
האגם הנעלם – קל סו: “ההיילייט של הטיול שלי. נסיעה של חמש שעות בשטח קשה. זה בגבול עם סין – אז המקום שימש בעבר להברחות, וצריך אישור מיוחד (פרמיט) כדי להיכנס לשם. קוראים לו ‘האגם הנעלם’ כי הוא ממש חבוי – מוקף הרים, ולא רואים אותו עד שממש מגיעים אליו. הוא מוקף בהרי אבן עם שפיצים חדים – צורה דרמטית. לא יכולתי להפסיק להסתכל. זה פוטוגני ברמות. אי אפשר להגיע לשם עם רכב – צריך ללכת שמונה קילומטרים עם נוף משוגע”.
קזרמן – סוף העולם: הדרך לעיר אוש, השנייה בגודלה בקירגיזסטן, מסמנת שינוי נופי ברור. “כל הדרך מדברית, אבל גם עדיין מרשימה מאוד, למרות שהיא מדברית”.
הר לנין: הר לנין הוא אחד ההרים הגבוהים בקירגיזסטן – בגובה 7,100 מטר. “היה לי תכנון לטפס עליו, אבל הבנתי שזה עולה המון המון כסף, אז ויתרתי”. הדרך להר עברה בכפר קטן בשם סרי מוגול.
עמית: “אזור מהמם. מהמדבר אתה פתאום נזרק שוב לעמק ירוק נרחב עם המון אגמים, וההר המטורף הזה שעומד מולך – פשוט רכס מושלג ענק, שאתה מרגיש כאילו אתה בהימלאיה. היה לנו ממש כיף לעשות שם קמפינג. קצת קר, אבל לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו”.
חזרה לשדה התעופה: לאחר הביקור בהר התחיל המסע חזרה לבישקק, בירת קירגיזסטן. “זאת דרך מאוד ארוכה, לחצות את המדינה מדרום לצפון. החלטנו לעשות את זה בדרך אחרת, לא באותה דרך שבאנו ממנה”. בדרך הם עצרו בעיירה ארסלנבוב: “זו העיירה שלא נתנו לנו להיכנס בה להוסטל. עיירה מאוד מאוד נחמדה, סך הכול. היא גם מאוד מפורסמת בזכות יער האגוזים וגם בגלל רכס הרים מאוד יפה שנמצא לידה”.
