האם זה המעיין הצלול בישראל?
(צילום: באדיבות חן יוסף)
“גם לפני השיפוץ, וגם עכשיו, יש פה בריכה מהממת, מעיין מושלם וצלול ברמות. צבע טורקיז, מים מטורפים”, אומרת חן בהתלהבות, וניכר שזה אחד המעיינות החביבים עליה במיוחד. “השינוי היחיד הוא שהנגישו את המקום. עשו דרך מסודרת ממש עד המים – לעגלות, לנכים, לכל מי שצריך”.
לדבריה, במהלך תקופת השיפוץ התעוררו לא מעט חששות בקרב תושבי האזור. “אנשים שאלו אותי: ‘מה קורה בעין שוקק? סגור?’, ופתאום עלו לי מחשבות – הורסים עוד מקום? מה יהיה?”.
היא מונה בצער שמות של מעיינות טבעיים ואהובים שעברו שיפוץ כושל והפכו ל’בריכות ברכיים’, בהם עין עדעד, עין הנצי”ב שנסגר לאחר שיפוץ מסיבי ושנוי במחלוקת, וכן בריכות המים החמים בעין ג’ונס האהוב, שנסגרו לצורכי שיפוץ ואיש אינו יודע לאן יתגלגל סיפורן. “פחדתי שזה יקרה גם פה, שסוגרים מעיין, ואין לדעת מה יעלה בגורלו”.
חן המודאגת ביקרה במעיין פעמיים – פעם אחת באמצע העבודות, ופעם נוספת לאחר שהשיפוץ הסתיים. “דיווחו שהשיפוצים נגמרו, אז הגעתי לצלם. הבריכה הייתה מרוקנת, מלאה בירוקת. לא הבנתי מה קורה. אמרו לי שזה לא אמור להיות ככה. חזרתי שוב, ואז ראיתי את עין שוקק כמו שאני מכירה: הבריכה הגדולה, הצלולה, מים טורקיז, ממש אותו הדבר, רק עם שדרוגים חשובים”.
החידוש המרכזי הוא שביל גישה חדש ונגיש לעגלות, שמוביל ישירות לשפת המים. “עשו דרך מהכביש עד למים, שמיועדת רק לעגלות. זה פתרון מדהים. חשוב שהמקומות האלה יהיו נגישים – בלי להרוס את המעיין עצמו”, מדגישה חן.
עוד שינוי שניכר באתר הוא גדר בטיחות שמקיפה את המעיין, וכן מדרגות אבן שנבנו בשפת המים ולעיתים יוצרות בריכות מדורגות לילדים. “כשהמדרגות לא מוצפות אפשר לשבת עליהן בנוחות. כשיש מים הן יוצרות בריכות קטנות ונחמדות. זה שינוי יפה, בלי להרוס את האופי של המעיין”, היא מסבירה.
בנוסף, הופעל שירות שאטלים מפארק המעיינות שיוצא בכל שעה עגולה ומסיע מבקרים ישירות לעין שוקק. “מי שלא מתחשק לו ללכת ברגל בחום של עמק המעיינות, יכול לשלם 15 שקלי לכיוון ולהגיע בקלות. זה מושלם למשפחות עם ילדים קטנים או לאנשים שמתקשים בהליכה”, היא מוסיפה.
הבריכה עצמה מתאימה הן לילדים והן למבוגרים. “הקרקעית מורכבת מאבנים, לא סלעים חדים, אבל עדיף לבוא עם סנדלים”, היא אומרת. “אין ברזי מים, אז צריך להביא בקבוקים. בתחילת המסלול יש תחנות שירות של רשות הטבע והגנים, וגם תחנת דלק בכניסה, שם אפשר להצטייד”.
לטובת משפחות שמחפשות מים רדודים או פינות שקטות, חן ממליצה על בריכות נסתרות הממוקמות מאחורי עין שוקק המרכזי: “יש שם שתי בריכות יותר רדודות, עומק של ברכיים. מושלם לילדים קטנים או למי שמחפש מים שקטים. יש גשר מוצל, פינות פיקניק – ויש גם הרבה צל מסביב”.
ויש גם טיפ שווה לנוחות המבקרים: “יש שם ספסלים מוצלים, פינות ישיבה, אבל אני תמיד מביאה שמיכה. השולחנות לפעמים מלוכלכים או יש עליהם זבובים. יותר נעים לשבת על הקרקע”. ובהזדמנות זו, חן מבקשת לשמור על ניקיון המעיין ולהביא שקיות זבל.
חן, תושבת האזור, מכירה את עמק המעיינות כמו את כף ידה, ויש לה הצעה מצוינת למי שמחפש טיול רגלי קצר במים. מדובר במסלול הרטוב שמחבר בין עין שוקק לבריכת התחנה, בריכה גדולה נוספת שרבים כלל לא מגיעים אליה. “זה מסלול קליל, רטוב, מוצל ברובו, מים עד הברכיים. הליכה של רבע שעה-עשרים דקות. הרוב מגיעים לשם עם רכבי גולף, אבל גם ברגל זה כיף. מי שרוצה להוסיף קצת תנועה לטיול זו אופציה מעולה”, אומרת חן.
עין שוקק הוא אחד המעיינות הצלולים ביותר בישראל, והוא מהווה מוקד עלייה לרגל עבור יוצרים דיגיטליים וחובבי צילום תת-ימי. לחן המנוסה יש כמה טיפים בנושא.
“אני ממליצה להגיע משמונה עד עשר בבוקר. אחר כך מתחילה תנועה של אנשים במים, שמרימים חול, ובשעה אחת עשרה כבר אין צלילות. אם רוצים לראות את הבריכה כמו שהיא באמת – מים שקופים כמו זכוכית, שרואים דרכם את אצבעות הרגליים ואת הדגים שוחים – צריך לבוא מוקדם. בצהריים הכול נהיה עכור. בשעות הבוקר המוקדמות המים כל כך שקופים, שאם אתה מכניס יד לא רואים שהיא במים. זה עד כדי כך צלול. רואים את הדגים, את כף הרגל, הכול”.
חן חושפת טיפ שימושי במיוחד לחובבי האינסטגרם שבינינו: “לא מכניסים את כל הטלפון למים, רק את החלק של המצלמה. הופכים את הטלפון כך שהמצלמות יהיו למטה והרמקולים למעלה, וככה מצלמים מתחת למים. זה שומר על המכשיר ואפשר גם לראות את המסך. רוב הטלפונים החדשים עמידים למים, אבל חשוב לבדוק מראש. לא לקחת סיכונים מיותרים”.
“מי שצילמה אותי הייתה חברה שלי. אני תמיד יוצאת לטייל עם אנשים שאוהבים גם לצלם וגם להצטלם. אני מהנדסת את כולם. מי שחושב שזה טיול – טועה. מי שמטייל איתי – עובד אצלי. זה לא תמיד קל”
ומה לגבי הצילום עצמו? “מי שצילמה אותי הייתה חברה שלי. אני תמיד יוצאת לטייל עם אנשים שאוהבים גם לצלם וגם להצטלם. אני מהנדסת את כולם. מי שחושב שזה טיול – טועה. מי שמטייל איתי – עובד אצלי”, היא צוחקת. “זה לא תמיד קל”.
איך מגיעים: הדרך הנוחה ביותר להגיע לעמק המעיינות היא ברכב פרטי. אין תחבורה ציבורית ישירה שמובילה עד המעיינות עצמם. נוסעים בכביש 65 לכיוון עפולה, ממשיכים מזרחה בכביש 71 לכיוון בית שאן, ובצומת ניר דוד פונים ימינה לפי השילוט אל פארק המעיינות.
מהכניסה הראשית לפארק המעיינות יש כמה דרכים להגיע לעין שוקק, וכל אחת מתאימה לסוג אחר של מטיילים: האפשרות הראשונה היא הליכה רגלית, מסלול שטוח ונעים של כ-10 דקות, אך חשוב לזכור שבקיץ חם מאוד בעמק, וההליכה תחת שמש קופחת עלולה להיות מאתגרת, במיוחד עם ציוד.
האפשרות השנייה היא נסיעה ברכב גולף, שניתן לשכור בכניסה לפארק, אופציה נוחה למשפחות או קבוצות, אך יקרה יחסית. האפשרות השלישית והמשתלמת ביותר היא נסיעה בשאטל פנימי, שיוצא כל שעה עגולה (בתשלום סמלי של 15 ש”ח לכיוון) ומוביל ישירות לבריכה של עין שוקק.
שימו לב: בעין שוקק אין שירותי הצלה, והרחצה במקום היא באחריות המתרחצים. בחודשי הקיץ, הטמפרטורה בעמק המעיינות עלולה להיות לוהטת. כדי למנוע התייבשות מסוכנת, יש להקפיד על שתיית מים בכמות מספקת, במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים.
