סיוט בסרי לנקה: תייר ישראלי עלה על מונית אתמול (ראשון) – ולאחר שהבין שהנהג מתכוון לשדוד אותו ואולי גם לפגוע בו, קפץ החוצה תוך כדי נסיעה, וניצל. “הוא לא חשב שאני אעז לקפוץ. חטפתי מכות וחתכים בידיים וברגליים, אבל הרגשתי שאין ברירה”.
מתתיהו קורמן בריאיון
(צילום: ליאור שרון)
מתתיהו קורמן, צעיר חרדי מירושלים הגיע לטיול של שבוע בסרי לנקה, לבדו. ”בסוף השבוע האחרון נחתתי, שהיתי בעיירת החוף ארוגם ביי בשבת האחרונה, והיה מאוד נחמד, והתוכנית שלי הייתה להיות ביום שני בעיר אחרת עד סוף הטיול.
“אתמול במהלך היציאה שלי מאירוח בבית חב”ד, פגש אותי נהג טוקטוק, ושאל אותי לאיפה אני הולך. לא באמת הייתה לי תוכנית ספציפית, אז הוא אמר לי בוא תעלה ואקח אותך למקום מרהיב עם פילים, ואני זרמתי”.
בריאיון לאולפן ynet נשאל קורמן אם הנהג ידע שהוא יהודי או ישראלי. “יכול להיות שכן כי הוא עמד מחוץ לבית חב”ד, לא מצאתי אותו סתם ברחוב הראשי. עבד אל כרים שמו, שם מוסלמי”.
תחילת הטיול הייתה שגרתית. הוא לקח אותי למקום עם נופים מאוד יפים, פגשתי גם תיירים ישראלים וגם תיירים ממדינות אחרות, הוא צילם אותי בטלפון שלי ועזר לי לטפס את הסלעים בשביל להגיע לנוף”.
ואז, אחרי שירדו מהסלעים, השתנתה ההתנהגות של הנהג. “כשחזרנו חזרה למונית, שחיכתה עם כל שאר המוניות, הוא אמר לי ‘אל תדבר עם אף מונית, אני מחזיר אותך, אני לוקח אותך’, לא הבנתי למה הוא צריך לציין את זה, ברור שאחזור איתו. כבר אז זה היה צריך להדליק נורה אדומה שמשהו לא תקין איתו”.
קורמן היה אמור לשוב לבית חב”ד, אך הנהג שינה כיוון. “פתאום הוא פנה שמאלה לאיזו סמטה, אני שואל אותו לאיפה הוא הולך הוא אומר לי, ‘יש פה איזה מקום עם פילים, בוא אני אראה לך, תראה מקום יפה’. הוא נוסע בכביש צדדי, שם לא הייתה נפש חיה, הוא עוצר ויורד, אמרתי לו ‘מה יש פה, אין פה כלום, אין פה אף אחד, אין פה תיירים’. הוא אומר לי ‘תלך איתי פה קצת בפנים בתוך השדה, יש מקום מאוד יפה, אולי נראה פילים’.
קורמן עדיין לא חשד. “אני הולך איתו, אין שום דבר, ועדיין אני רגוע, לא רואה משהו חשוד, ואז הוא מתחיל לבקש ממני את הפרטים שלי, אני שואל אותו בשביל מה. אחרי כמה דקות של שיח איתו, אני מביא לו את הפספורט שלי, הוא מסתכל ומצלם את הפספורט, לא היה אכפת לי, אין לו הרבה מה לעשות עם זה, ביקשתי ממנו להחזיר – והוא החזיר”.
ואז החלה דרמה: “לא עוברת חצי דקה מאז שהחזיר לי את הפספורט, הוא פשוט שולף לי את הפספורט ביחד עם כל הארנק שלי – עם כרטיסי אשראי ישראליים וכסף מזומן, ומתחיל למשוך לי את זה, אני אומר לו ‘למה אתה לוקח לי את הארנק עם הכסף, עשיתי לך משהו? מה אתה רוצה ממני? הוא המשיך למשוך בלי להסביר. אמרתי לו אתה רוצה שאני אביא לך כסף? אני אביא לך כסף, אבל שחרר לי את הארנק”.
מתתיהו מספר כי הנהג הסכים להחזיר את הארנק. הוא שב איתו למונית והתלבט מה לעשות – מצד אחד לא רצה להמשיך איתו בנסיעה, מצד שני הבין שהוא חייב להגיע לכביש הראשי. “בשורה התחתונה עליתי לטוקטוק. בדרך הבאתי לו 5,000 רופי, שזה 56 שקלים לפי השער הישראלי. גם בתחילת הטיול הבאתי לו 5,000 רופי”.
קורמן מספר כי הנהג סחט ממנו 100 דולר נוספים. “בכביש הראשי הוא התחיל להזהיר אותי ולאיים עליי שאני לא אספר לאף אחד שום דבר, בשילוב קללות באנגלית – חלק הבנתי וחלק לא, ושלא אגיד לשוטרים או לחיילים במחסומים הצבאיים שיש שם בדרכים בסרי לנקה”.
כשהתקרבו למחסום, הנהג חתך לכביש צדדי. “אמרתי לעצמי – אם הוא פונה לכביש צדדי, אז הוא לא סיים איתי, ואם הוא לא יעצור עכשיו זה יסתיים ברצח שלי באיזה מקום צדדי, או שפשוט יגנוב לי את כל מה שנשאר לי עדיין. אני צועק לו ‘עצור’ אבל הוא ממשיך הלאה, אני צועק לו עוד פעם ‘תעצור עכשיו’, הוא לא עוצר, מכיוון שזאת מונית טוקטוק אז אין ממש דלת, אני אומר לעצמי מה שיהיה יהיה, אין לי ברירה אחרת, ופשוט קפצתי החוצה. החיילים במחסום הצבאי ראו את זה, כי זה היה מיד אחר המחסום”.
קורמן מספר כי נהג טוקטוק אחר עזר לו במקום. “היד הימנית שלי והרגליים חטפו מכות כולל חתכים, יש לי פצעים רציניים מהקפיצה”.
הנהג השודד לא ברח מהמקום: “הוא לא חשב שאני אעז לקפוץ. הוא שיקר לחיילים שהייתי שיכור ושתיתי אלכוהול, והתחיל לספר להם סיפורים, נהגים אחרים וגם החיילים עזרו לי, אבל לא סמכתי על אף אחד, לא ידעתי מי משתף פעולה ועל מי אפשר לסמוך, אז לא רציתי לקחת סיכונים להסתבך עוד, אנחנו בסרי לנקה בשורה התחתונה”.
אחד הנהגים הציע לקחת אותו לבית חולים, אבל קורמן העדיף להגיע לבית חב”ד. “דבר ראשון רציתי לפגוש ישראלים – שהם ילכו איתי ויעזרו לי, אני לא מסתבך פה עוד פעם. שליח חב”ד הרב אברהם סייע לי פיזית ונפשית, הביא לי שתייה, הרגיע אותי, הביא לי ממחטות לחות להרטיב על הפצעים הפתוחים, חיכיתי שם שעה ארוכה”.
בהמשך הגיעו שוטרים עם רופאה יהודייה מארצות הברית: “היא דיברה אנגלית שוטפת וזה הקל עליי, היא התיישבה לידי יחד עם השוטרים, ורשמה את כל הפרטים, עזרה לי עם התרגום ולמלא פרטי תלונה ואני חתמתי”.
הנהג השודד נעצר וקורמן התבקש להגיע לתחנת המשטרה. “איך שאני נכנס אני ישר קולט בזווית העין את השודד, זו תחנה קטנה מיושנת מימי הביניים, הנהג ישב שם בצד עם אזיקים, וכמובן איך שהוא ראה אותי ישר עשו לי פרצופים – כאילו אני אמור לרחם עליו.
“לאחר המתנה קצרה מפקד התחנה הודיע לי שיש לי שתי אופציות, או שאני תובע את הנהג הזה עכשיו ומתחיל תהליך פלילי נגדו, שיימשך חודשים ואולי שנים ואני אצטרך להגיע עוד כמה פעמים לסרי לנקה להעיד, או שאני פשוט מקבל עכשיו את כל הכסף שנמצא על השודד, בערך 150 דולר ועוד 10,000 רופי מקומי, שזה בערך 120 שקל. אבל בתמורה לזה אני חותם שאני לא תובע והוא גם משתחרר והולך הביתה”.
לאחר התייעצות עם השליח המקומי של חב”ד, קורמן הבין שאין לו הרבה ברירה. “קיבלתי את כל הכסף, הורידו לו את האזיקים, ואז אחד מהשוטרים צעק עליו ואמר לו לבקש סליחה ממני. הוא השתחווה לכיוון הרגליים שלי כאילו לבקש סליחה, אני כמובן נפנפתי אותו מהר עם הרגל, לא צריך את הסליחה שלו, ובזה הסתיים האירוע”.
קורמן יישאר בבית חב”ד עד הטיסה שלו חזרה, במוצאי שבת, וצריך עדיין להחלים. את המסקנות שלו כבר הסיק: “עדיף לטייל עם עוד שותף או שניים. ואם בכל זאת מטיילים לבד, חשוב להיות זהירים”.
